יום שני, 29 ביולי 2019

לונדון אהובתי

פעם רביעית גלידה?
זו הפעם הרביעית שלי בלונדון, והפעם עם ביתי הבכורה, בת ה 17.
יולי 2019.

הבטחתי לה ביום ההולדת שאסע אתה לטיול שופינג וכיף. אבל אז קבעו לי תאריך לניתוח, להוצאת הגידולים. 
וההחלמה הייתה קשה מאוד, מה שגרם לנו לדחות את התכניות.
ברגע שסיימתי עם ההקרנות, טסנו כל המשפחה לסרי לנקה. על זה גם יסופר בפוסט נפרד.

בקיצור, נסענו אני והיא לחוות את לונדון. הפעם בלי מוזיאונים או נקודות תיירותיות שצריך לסמן עליהן וי.




זו הפעם הראשונה שהאחריות להתמצאות שם היא רק עליי. 
את לונדון אני כבר מכירה מעולה. אבל אף פעם לא מיציתי אותה כמו שצריך, וכנראה שלעולם לא אמצה. כבר מחכה לפעם הבאה שלי שם. 

המקום מזמין ונעים, מזג האוויר נוח עד גשום, תלוי בעונה, התחבורה הציבורית, במיוחד הרכבת התחתית, הכי נגישים ונוחים. בקיצור, כל אחד יכול להסתדר שם בקלות.

לנו במלון סט. גיליס. מלון פשוט ונחמד. הזמנתי את החדר עם המזגן, אלו חדרים חדשים יותר ומעט יותר גדולים מהרגילים הקטנים.
השיקול בבחירת המלון היה המיקום שלו. הוא נמצא מרחק של שתי דקות הליכה מהרכבת התחתית, תחנת טוטנהם, המרכזית מאוד. והכי חשוב, התחנה הזו נמצאת על האוקספורד. הרחוב הראשי לקניות ובילויים. 
יש שתי חנויות פרימרק ברחוב הזה, זה שצמוד למלון הוא גדול מאוד ונוח.

ביום הראשון קבעתי מראש, סיור אומנות בשכונת שורדיץ. תמיד רציתי לעשות אותו ולא יצא. הפעם זה הסתדר.
קצת דאגתי שהבת שלי תשתעמם אבל גילינו לשמחתנו שהטיול ממש מעניין וחוויתי. 
בחרתי את חברת ארטרנטיב, מה שהסתבר כהימור מוצלח. רוני בחורה אנרגטית ונלהבת העבירה לנו את הסיור.
כשעתיים וחצי של סיור, לבוא ערוכים להליכה ועמידה מרובה. 
ביום הזה דווקא ירד גשם אבל הצלחנו ליהנות בכל זאת.
בסיור, פגשנו אומנות רחוב של אמנים שונים, חלקם מפורסמים מאוד וחלקם פחות.
אתחיל מהמפורסם ביותר, בנקסי. 
מי שלא מכיר את בנקסי, חובה לפתוח בגוגל ולקרוא עליו קצת. מדובר באמן שהוא גם אשף שיווק ופרסום. 
הוא אנונימי. כן, לא התבלבלתי. אף אחד לא יודע מי הוא, וזה לא מפריע לו להיות האמן המפורסם והמוכר ביותר שיש שם.
היצירות שלו נמכרות בסכומי עתק, עד כדי, כך שחותכים קירות שלמים עם היצירות שלו ומשמרים. הוא אמן הרחוב היחידי שכל יצירה שלו נשמרת ומוגנת.
הוא יוצר אומנות נושכת ומתריסה, אוהב ללעוג למשטרה.
ומומחה בתעלולי שיווק נפלאים. בסיור רוני סיפרה לנו על כמה. 
לא רוצה להרוס למי שרוצה את הסיור אז אשמור אותם לעצמי.
הנה דוגמה ליצירה שלו, היא מוגנת בזכוכית.


בסיור, פגשנו עוד אמנים שככה פתאום ניתן לגלות יצירות שלהם על קירות, גגות ורצפה. רוב האנשים יעברו ליד ולא יבחינו בהם, אבל אם תחפשו טוב תוכלו למצוא אותם.
למשל, בן וילסון המוכשר, שמצייר על מסטיקים שנדבקו והתייבשו על הרצפה. זה לא יאומן רמת הפרטים שהוא מצייר עליהם. הנה תמונה שלו על הרצפה בפעולה (נלקחה מהויקיפדיה), ואחת של מסטיק שאני צילמתי בתקריב.




יש אמן בשם כריסטיאן נאגל, הוא יוצר פטריות מחומר מוקצף ככל שזכור לי, ומפזר אותם על גגות בלונדון. שם אפשר למצוא לפחות 3 פטריות.

















קאי, אמן אמריקאי שמייצר תבליטים מקסימים עם מסגרת ותולה אותם בכל מיני מקומות, ועוד אמנים שכדאי שתכירו בסיור.
הנה עוד כמה תמונות:






 ביום השני השמש יצאה ומזג האוויר השתנה באופן מושלם. למעשה השבוע הזה היה חם ובכל יום המעלות עלו מאוד.
החלטנו לנסוע לקמדן מרקט. בכל פעם שאני נוסעת ללונדון אני הולכת לשוק ההומה הזה.
זהו שוק גדול מאוד שמורכב ממספר סוגי שווקים.
יש ברחוב הראשי של השוק חנויות גוטיות ומכונים לקעקועים ופירסינג. שם אני גם עושה בכל פעם קעקוע.
לצערנו לא ניתן לפני גיל 18  לעשות קעקועים אז נדחה את זה לפעם הבאה. רצינו מאוד לעשות משהו משותף.
אבל הבת שלי עשתה פירסינג הליקס באוזן ועוד עגיל. הכל נעשה באופן סטרילי עם מחט.

החלק האהוב עליי בקמדן הוא שוק האוכל. יש שם מטעמים ממדינות שונות וכולם מעולים.
החלטנו לחלוק. בחרנו מההמון מה הכי מעניין וטעמנו כמה שאפשר.
כמובן שלא ויתרנו על הגלידה המיוחדת של צ'ין צ'ן לאבס. הם מכינים הכל במקום עם חנקן נוזלי שמעלה אדים. חוויה חביבה וטעמים מיוחדים.

בערב הלכנו למחזמר וויקד. את הכרטיסים רכשתי עוד בארץ ובחרתי מקומות טובים. בשבילי זו הפעם השנייה במחזמר הזה, אבל חווינו חוויה מטורפת!
מבלי לתכנן, זו הייתה ההופעה האחרונה של 20 מהשחקנים, כולל הראשיים! היה מרגש מאוד. השחקניות הראשיות, בכו בקטעים המרגשים, הקהל עמד על הרגליים בכל שיר מלא עצמה שלהן. ובסוף אף עלו כולם על הבמה ונפרדו בדמעות אחד אחד.
אין ספק שאת המחזמר הזה הבת שלי לא תשכח לעולם. שתינו יצאנו מצומררות ונרגשות.
הדרקון מהסט שעל הבמה:







ביום השלישי, היה יום א', שזהו יום קצר בחנויות.
נסענו לקובנט גארדן, שזהו שוק מקורה מדהים. גם אותו אני מאוד אוהבת. יש שם אמנים שמנגנים ברחוב, קוסמים ועוד.
כמובן שלא ויתרנו על חנות הבגדים ברנדי מלוויל, שכל הנערות היום מכירות היטב.
















משם נסענו לנוטינג היל, רחוב צבעוני ויפיפה. בדיוק בצבעים שאני אוהבת!
הוא מוביל לשוק פורטבלו שפחות התחברנו אליו.










בערב של יום ראשון, לא ניתן היה לעשות שופינג, החנויות נסגרות בשעה שש לכל היותר.
אז החלטנו לטייל בצ'יינה טאון, מקום נחמד, מלא במסעדות סיניות, שכנראה צריך לדעת לבחור, כי אנחנו לא בחרו נכון. יש חנויות מזכרות והמון תיירים ומקומיים שיצאו לבלות.
יורדים בהליסטר סקוור, משם יש שילוט וקל למצוא את שער צ'יינה טאון.



ממש סמוך לצ'יינה טאון, יש אזור בילויים מקסים והומה אדם, הסוהו. שפע של מסעדות, מקומות בילוי, קזינו, והמון חברה צעירים שיכורים. האוירה שם מקסימה, אנחנו נשארנו שם קצת והמשכנו. בכל זאת קטינה איתי.
הרחוב ריג'נט שליד, חגג 200 שנה לקיומו וערכו שם פסטיבל. אנחנו היינו מותשות אז רק עברנו ליד ולא נכנסו.






את מה שנשאר לנו מהטיול, החלטנו להשאיר לשופינג. כמובן שיש את פרימרק שעזר לי מאוד במתנות לקטנטנים.
הבת שלי פחות מתחברת לסגנון, חוץ מהפיג'מות שאהבה.
נסענו לאוקספורד סקוור, מרחק תחנה אחת מאיתנו, החלטנו שכמה שפחות ללכת, ככה יישאר יותר כוח.

עברנו בין החנויות, עד שהגברת הייתה מסופקת (חלקית), וכיסינו איזורים של רשתות.
פיקדילי סקוור, הלסיטר סקוור, ריג'נט סטריט והאוקספורד.
טעימה מכל אזור.

את ארמון המלכה ראינו בזמן נסיעה למחזמר, הבכורה לא נפלה. 
החלטנו שאנחנו חייבות לחזור לשם, כי היא רוצה בפעם הבאה להיכנס למאדם טוסו, ולעשות איתי קעקוע, עוד מחזמר ואולי אפילו הופעה של זמר.
וכמובן ליהנות שוב מהעיר הנפלאה הזו.

מקווה שהצלחתם לחוות איתנו את מה שהיה. 
תודה שהייתם, 
רויטל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אם כבר הגעתם, תשאירו תגובה שאדע שהייתם כאן :)