יום רביעי, 28 באוגוסט 2019

שלושה ימים בים המלח בחום אוגוסט

איך לסכם 3 ימים בים המלח
כשבת ה17 שלי ביקשה להגיע לים המלח, כי עד היום לא ביקרנו שם והיא ממש סקרנית, התגובה הראשונה שלי הייתה, השתגעת? בחום הזה? 
אבל היא לא ויתרה.
תחילה ניסינו להסיט אותה לטיול בצפון, אבל אז היא אמרה שבא לה טיול שטח מגניב, מסלול, עדיף עם מים. 
אסף האיש שלי, לא יכול לצאת לטיולים כאלה, והוא כל כך רצה שהם ייהנו. 
טיול כזה קצת אקסטרים, קצת רגיעה, קצת מהכל.
אני אישית עדיין לא במצב של טיולים קשים, מרגישה את זה בכל שריר.

אסף מצא פיתרון. הוא פנה לעמי בינדר.  הוא האדם הנכון לפנות אליו בשביל טיול כמו שהם רצו.
קבענו פגישה, סיפרנו לו מה הם רוצים, והוא מיד הריץ בראשו מסלולים.
הוחלט בסוף על ים המלח, החלטנו להתעלות על הפחד מהחום.




שכרנו חדר באכסניית אנ"א מצדה. ממש למרגלות ההר.
מרחק של 15 דקות מהמלונות ומרכזי החנויות מעין בוקק, ו15 דקות מעין גדי.
מיקום מעולה.
האכסניה נחמדה מאוד, שירות טוב, נקי, ממוזג ויש אפילו בריכה מעולה.
ארוחת הבוקר קצת מזכירה את הארוחות בקיבוצים, לא עפנו אבל סיפק בהחלט.
מבחינת מחיר, יחסית למחירים שרצו בתקופה הזו באוגוסט, היה סביר. יחסית למקום, לא.
הנוף מהאכסניה:




תכננו שביום הראשון, נגיע בצהריים, נאכל ונתמקם. 
אחה"צ נסיעה לחוף בוקק, כדי שיחוו את הים.
הילדים היו מאושרים, צפו על המים להנאתם, והתענגו.


ביום השני, שני הגדולים, בן 15 ובת 17 יצאו למסלול.
עמי הגיע כבר ב 7.00 בבוקר! 
הם לקחו אתם בקבוקי מים גדולים, אוכל, כובעים וקרם הגנה.
אני לא יכולה לתאר במילים את מה שהם חוו שם. 
אבל אנסה.
החלק הראשון במסלול היה הליכה לנחל תמר, הם טיפסו על הרים והלכו בשטח. בדיוק מה שהם רצו. 
אקסטרים.







משם הם עברו לנחל עין בוקק, אבל מהצד הלא שגרתי, הגיעו מלמעלה,  וירדו אליו בסנפלינג.
כמובן שגם השתכשכו להנאתם.
כל הזמן קיבלנו תמונות שגרמו לנו לחייך.






אנחנו והצעירים בחבורה, בילינו בבריכה באכסניה.
החברה חזרו מאושרים עד הגג, מלאי חוויות ועם רצון לעוד. 

ביום האחרון, אחרי ארוחת הבוקר, נפרדנו מהאכסניה, ומשם נסענו לעין גדי. כולנו יחד, מגיל שלוש ומעלה.
בחרנו כמובן את המסלול המשפחתי של נחל דוד.
בדרך ראינו איילים ושפני סלע שהסתובבו לא רחוק מאיתנו, מה שגרף התלהבות מכולם.
עברנו שני מפלים והגענו לעלייה על ההר על מנת להמשיך למפל הגדול. 





הצעירים התעייפו ורצו להישאר בבריכה הקטנה של המפל, שחררנו את הגדולים שהמשיכו למפל שולמית המהמם. 
גן עדן ממש אצלנו בארץ.
במילים שלהם.




בדרך חזרה עצרנו בלטרון לצהריים וחזרנו מרוצים ועייפים.
אחד הטיולים השווים שחווינו, כך יעידו כולם מהצעיר ועד הגדול.

הנה כמה טיפים לטיול משפחתי:
*חשוב! מסלול אקסטרים עושים רק עם אנשים שמבינים או עוסקים בדבר, זה מה שעמי עושה, וסמכנו עליו לגמרי.
הוא גם מחלץ מקצועי בשטח. אז מי יותר מתאים לשמור על ילדינו?
*לא לשכוח לארוז דברים שימושיים שבמקומות תיירותיים עולים המון! 
כמו מצופים, כובעים, קרם הגנה וכו'
*תמיד לקחת 2 מגבות מהבית שישמשו אתכם במסלולים רטובים.
*לפני שיצאנו לעין גדי הכנו שקית בגדים להחלפה שנשארה במכונית.
כשחזרנו מהמסלול רטובים, כל אחד החליף בשירותים לבגדים יבשים, כך נסענו רגועים יותר במכונית.
*תיקי גב טובים נחוצים מאוד, כאלה שיאחסנו בקבוקי מים גדולים, נישנוש לאחרי, ומגבת קטנה.
*ולבסוף, להבין, שכל טיול, מושלם ככל שיהיה, מלא בהמון דברים לא מושלמים. 
תמיד כשיוצאים כמשפחה, יהיו חילוקי דעות, מריבות, מאבקי כוחות. ועם זאת חשוב למצוא מה היה טוב וכיף.

אתם רואים את החלק הכייפי בתמונות, אבל מבטיחה לכם, אני סבלתי מאוד מהחום! המילה כבשן הייתה שגורה בפי ללא הפסקה, והפכה לבדיחה של המתבגרים.
הקטנים רצו לחזור לחדר או לבית לעתים קרובות, למרות שנהנו מאוד. 
הגדולים ואנחנו התווכחנו לא מעט.
אבל בסופו של דבר, צברנו חוויות.
נהנינו.
והכי חשוב הגשמנו חלומות להם ולנו.

תודה עמי, שאתה קיים.
ותודה לילדים שלי שהתעקשו על הטיול.
עד הטיול הבא.

תודה לכם שהייתם כאן 💛❤
רויטל

יום שני, 29 ביולי 2019

לונדון אהובתי

פעם רביעית גלידה?
זו הפעם הרביעית שלי בלונדון, והפעם עם ביתי הבכורה, בת ה 17.
יולי 2019.

הבטחתי לה ביום ההולדת שאסע אתה לטיול שופינג וכיף. אבל אז קבעו לי תאריך לניתוח, להוצאת הגידולים. 
וההחלמה הייתה קשה מאוד, מה שגרם לנו לדחות את התכניות.
ברגע שסיימתי עם ההקרנות, טסנו כל המשפחה לסרי לנקה. על זה גם יסופר בפוסט נפרד.

בקיצור, נסענו אני והיא לחוות את לונדון. הפעם בלי מוזיאונים או נקודות תיירותיות שצריך לסמן עליהן וי.




זו הפעם הראשונה שהאחריות להתמצאות שם היא רק עליי. 
את לונדון אני כבר מכירה מעולה. אבל אף פעם לא מיציתי אותה כמו שצריך, וכנראה שלעולם לא אמצה. כבר מחכה לפעם הבאה שלי שם. 

המקום מזמין ונעים, מזג האוויר נוח עד גשום, תלוי בעונה, התחבורה הציבורית, במיוחד הרכבת התחתית, הכי נגישים ונוחים. בקיצור, כל אחד יכול להסתדר שם בקלות.

לנו במלון סט. גיליס. מלון פשוט ונחמד. הזמנתי את החדר עם המזגן, אלו חדרים חדשים יותר ומעט יותר גדולים מהרגילים הקטנים.
השיקול בבחירת המלון היה המיקום שלו. הוא נמצא מרחק של שתי דקות הליכה מהרכבת התחתית, תחנת טוטנהם, המרכזית מאוד. והכי חשוב, התחנה הזו נמצאת על האוקספורד. הרחוב הראשי לקניות ובילויים. 
יש שתי חנויות פרימרק ברחוב הזה, זה שצמוד למלון הוא גדול מאוד ונוח.

ביום הראשון קבעתי מראש, סיור אומנות בשכונת שורדיץ. תמיד רציתי לעשות אותו ולא יצא. הפעם זה הסתדר.
קצת דאגתי שהבת שלי תשתעמם אבל גילינו לשמחתנו שהטיול ממש מעניין וחוויתי. 
בחרתי את חברת ארטרנטיב, מה שהסתבר כהימור מוצלח. רוני בחורה אנרגטית ונלהבת העבירה לנו את הסיור.
כשעתיים וחצי של סיור, לבוא ערוכים להליכה ועמידה מרובה. 
ביום הזה דווקא ירד גשם אבל הצלחנו ליהנות בכל זאת.
בסיור, פגשנו אומנות רחוב של אמנים שונים, חלקם מפורסמים מאוד וחלקם פחות.
אתחיל מהמפורסם ביותר, בנקסי. 
מי שלא מכיר את בנקסי, חובה לפתוח בגוגל ולקרוא עליו קצת. מדובר באמן שהוא גם אשף שיווק ופרסום. 
הוא אנונימי. כן, לא התבלבלתי. אף אחד לא יודע מי הוא, וזה לא מפריע לו להיות האמן המפורסם והמוכר ביותר שיש שם.
היצירות שלו נמכרות בסכומי עתק, עד כדי, כך שחותכים קירות שלמים עם היצירות שלו ומשמרים. הוא אמן הרחוב היחידי שכל יצירה שלו נשמרת ומוגנת.
הוא יוצר אומנות נושכת ומתריסה, אוהב ללעוג למשטרה.
ומומחה בתעלולי שיווק נפלאים. בסיור רוני סיפרה לנו על כמה. 
לא רוצה להרוס למי שרוצה את הסיור אז אשמור אותם לעצמי.
הנה דוגמה ליצירה שלו, היא מוגנת בזכוכית.


בסיור, פגשנו עוד אמנים שככה פתאום ניתן לגלות יצירות שלהם על קירות, גגות ורצפה. רוב האנשים יעברו ליד ולא יבחינו בהם, אבל אם תחפשו טוב תוכלו למצוא אותם.
למשל, בן וילסון המוכשר, שמצייר על מסטיקים שנדבקו והתייבשו על הרצפה. זה לא יאומן רמת הפרטים שהוא מצייר עליהם. הנה תמונה שלו על הרצפה בפעולה (נלקחה מהויקיפדיה), ואחת של מסטיק שאני צילמתי בתקריב.




יש אמן בשם כריסטיאן נאגל, הוא יוצר פטריות מחומר מוקצף ככל שזכור לי, ומפזר אותם על גגות בלונדון. שם אפשר למצוא לפחות 3 פטריות.

















קאי, אמן אמריקאי שמייצר תבליטים מקסימים עם מסגרת ותולה אותם בכל מיני מקומות, ועוד אמנים שכדאי שתכירו בסיור.
הנה עוד כמה תמונות:






 ביום השני השמש יצאה ומזג האוויר השתנה באופן מושלם. למעשה השבוע הזה היה חם ובכל יום המעלות עלו מאוד.
החלטנו לנסוע לקמדן מרקט. בכל פעם שאני נוסעת ללונדון אני הולכת לשוק ההומה הזה.
זהו שוק גדול מאוד שמורכב ממספר סוגי שווקים.
יש ברחוב הראשי של השוק חנויות גוטיות ומכונים לקעקועים ופירסינג. שם אני גם עושה בכל פעם קעקוע.
לצערנו לא ניתן לפני גיל 18  לעשות קעקועים אז נדחה את זה לפעם הבאה. רצינו מאוד לעשות משהו משותף.
אבל הבת שלי עשתה פירסינג הליקס באוזן ועוד עגיל. הכל נעשה באופן סטרילי עם מחט.

החלק האהוב עליי בקמדן הוא שוק האוכל. יש שם מטעמים ממדינות שונות וכולם מעולים.
החלטנו לחלוק. בחרנו מההמון מה הכי מעניין וטעמנו כמה שאפשר.
כמובן שלא ויתרנו על הגלידה המיוחדת של צ'ין צ'ן לאבס. הם מכינים הכל במקום עם חנקן נוזלי שמעלה אדים. חוויה חביבה וטעמים מיוחדים.

בערב הלכנו למחזמר וויקד. את הכרטיסים רכשתי עוד בארץ ובחרתי מקומות טובים. בשבילי זו הפעם השנייה במחזמר הזה, אבל חווינו חוויה מטורפת!
מבלי לתכנן, זו הייתה ההופעה האחרונה של 20 מהשחקנים, כולל הראשיים! היה מרגש מאוד. השחקניות הראשיות, בכו בקטעים המרגשים, הקהל עמד על הרגליים בכל שיר מלא עצמה שלהן. ובסוף אף עלו כולם על הבמה ונפרדו בדמעות אחד אחד.
אין ספק שאת המחזמר הזה הבת שלי לא תשכח לעולם. שתינו יצאנו מצומררות ונרגשות.
הדרקון מהסט שעל הבמה:







ביום השלישי, היה יום א', שזהו יום קצר בחנויות.
נסענו לקובנט גארדן, שזהו שוק מקורה מדהים. גם אותו אני מאוד אוהבת. יש שם אמנים שמנגנים ברחוב, קוסמים ועוד.
כמובן שלא ויתרנו על חנות הבגדים ברנדי מלוויל, שכל הנערות היום מכירות היטב.
















משם נסענו לנוטינג היל, רחוב צבעוני ויפיפה. בדיוק בצבעים שאני אוהבת!
הוא מוביל לשוק פורטבלו שפחות התחברנו אליו.










בערב של יום ראשון, לא ניתן היה לעשות שופינג, החנויות נסגרות בשעה שש לכל היותר.
אז החלטנו לטייל בצ'יינה טאון, מקום נחמד, מלא במסעדות סיניות, שכנראה צריך לדעת לבחור, כי אנחנו לא בחרו נכון. יש חנויות מזכרות והמון תיירים ומקומיים שיצאו לבלות.
יורדים בהליסטר סקוור, משם יש שילוט וקל למצוא את שער צ'יינה טאון.



ממש סמוך לצ'יינה טאון, יש אזור בילויים מקסים והומה אדם, הסוהו. שפע של מסעדות, מקומות בילוי, קזינו, והמון חברה צעירים שיכורים. האוירה שם מקסימה, אנחנו נשארנו שם קצת והמשכנו. בכל זאת קטינה איתי.
הרחוב ריג'נט שליד, חגג 200 שנה לקיומו וערכו שם פסטיבל. אנחנו היינו מותשות אז רק עברנו ליד ולא נכנסו.






את מה שנשאר לנו מהטיול, החלטנו להשאיר לשופינג. כמובן שיש את פרימרק שעזר לי מאוד במתנות לקטנטנים.
הבת שלי פחות מתחברת לסגנון, חוץ מהפיג'מות שאהבה.
נסענו לאוקספורד סקוור, מרחק תחנה אחת מאיתנו, החלטנו שכמה שפחות ללכת, ככה יישאר יותר כוח.

עברנו בין החנויות, עד שהגברת הייתה מסופקת (חלקית), וכיסינו איזורים של רשתות.
פיקדילי סקוור, הלסיטר סקוור, ריג'נט סטריט והאוקספורד.
טעימה מכל אזור.

את ארמון המלכה ראינו בזמן נסיעה למחזמר, הבכורה לא נפלה. 
החלטנו שאנחנו חייבות לחזור לשם, כי היא רוצה בפעם הבאה להיכנס למאדם טוסו, ולעשות איתי קעקוע, עוד מחזמר ואולי אפילו הופעה של זמר.
וכמובן ליהנות שוב מהעיר הנפלאה הזו.

מקווה שהצלחתם לחוות איתנו את מה שהיה. 
תודה שהייתם, 
רויטל.


יום חמישי, 14 בפברואר 2019

איך לחגוג יום הולדת כייפי במעט השקעה?

בן התשע שלי חגג יום הולדת ביום שלישי האחרון. 
בגלל המצב הרפואי שלי החלטנו יחד שאת המסיבה נמיר למפגש בנים מהכיתה בקולנוע. כמובן שעשיתי לו גם הפתעה בבית, אותה ניתן לקרוא בסוף.
נפגשנו יחד כל הבנים, וראינו את הסרט "ראלף שובר את האינטרנט". 
ההתארגנות הייתה קלילה יחסית. 
קניתי קופסאות גבוהות אישיות לכל ילד והדבקתי מדבקת יום הולדת שמח על כל קופסה.




דברים נוספים שקניתי כדי לפנק את החבורה:
ביסלי ותפוציפס גדולים בכמות מתאימה ל 17 בנים רעבים.
בקבוקי מים אישיים לכל ילד.
את אלה דאגתי לקנות לפני. בבקבוקים שמתי תרכיז ויטמינצ'יק במים...להמתיק את האוירה.
חשוב לדאוג לבקבוק מים גדול וכוסות חד פעמיות למי שמעדיף מים או לצמאים שמסיימים הכל.
(בקולנוע יש קולר ודאגנו למלא את הבקבוק הגדול כשנגמר).
בקולנוע קניתי 3 פופקורן ענקי. 
כשהגענו, מילאנו את הקופסאות בחטיפים לכל ילד. וכל אחד נכנס לקולנוע עם קופסה ובקבוק שתיה.
כמובן שבסרט עשיתי מילויים כל הזמן עם מה שנשאר.
הילדים המקסימים נהנו ואכלו ללא הפסקה. 






ולהפתעה האישית שעשיתי לו.
חפש את המטמון עם 9 מתנות קטנות שידעתי שהוא יאהב. 
הלכתי לחנות סטוק וקניתי לו מיני מתנות שעלו לי כחמישים שח. 
בכניסה לבית שמתי פתק ברכה ראשון עם רמז למתנה הראשונה.
כל מתנה שמצא לוותה בפתק עם רמז לבאה בתור. 
סידרתי אותן לפי גודל ההתלהבות שחשבתי שתהיה. מסתבר שלא משנה מה הפרס...הוא היה מאושר מהחיפוש.
בקיצור... השקעה של 10 דקות שעשו ילד אחד מאושר מאוד.
בן התשע היה מאושר מכל חלק ביום ההולדת. 
הוא יודע להעריך והודה לי על ההשקעה.

מזל טוב ילד מתוק שלי.
שמחה שגרמתי לך לצחוק ולחייך בלי סוף. 
תודה שהייתם...
ויום אהבה מקסים שיהיה.
רויטל💜