יום ראשון, 1 במאי 2016

חבלי לידה

מקווה שנהניתם מחופשת החג!
לדעתי זהו הפוסט הראשון שאני מעלה שאין בו תמונה אחת. רק דברים מהבטן.

ב 14.4 בשעה 01:15 פרסמתי פוסט בדף הסופרת שלי, שסיימתי לכתוב את ספר הביכורים שלי.
נכון לאותו הרגע, הגעתי ל 98000 מילים, אבל זה בהחלט לא נשאר שם.
ההתרגשות הייתה גדולה וקצב פעימות לבי נשמע למרחקים.
מאז הכל נכנס למערבולת של טירוף!

באותו השבוע, הספקתי לכתוב נובלה חדשה, "אשת הצללים", בעלת 29000 מילים בשישה ימים. כנראה שהסיפור היה חנוק בתוכי וחיכה שאתפנה אליו. זה מה שקרה, פשוט כתבתי כל יום עד השעות הקטנות של הלילה.
זהו סיפור מתח רומנטי עם נגיעות בפנטזיה. לא ממש, אבל כמו שאני אוהבת. עד כה, כל מי שקרא סביבי אהב מאוד את הסיפור. הנובלה הייתה בדרכה לצאת לאור דרך הוצאה קטנה שאהבה את הסיפור, וברגע האחרון החלטתי להקפיא את זה עד שאתגבש בהחלטות.

לאחר אפיזודת הנובלה התחלתי לעבור על ספר הביכורים שלי שוב, אני עדיין עובדת עליו. סיגנון, ניסוח ותיקונים קטנים. נכון לעכשיו אני כבר ב 99,400 מילים!!!

מכאן אני בתוך בועה של שכרון חושים, לא יודעת איך לקדם את זה ולאן. האם לשלוח להוצאות? האם להוציא הוצאה עצמית? באיזה צורה? מי יערוך את הספר שלי? האם להוציא קודם את הספר או את הנובלה? יש עוד המון שאלות שעל הפרק. שלא נזכיר את העלויות העצומות בהוצאה עצמית.

מרגישה שאני צריכה לשחרר את הבייבי שלי וקשה לי.
למזלי יש לי חברות מקסימות לתמיכה "נפשית" ומקצועית, סופרות שעשו את זה כבר בגדול, וחברות לאהבת הספרים.
זה לא מובן מאליו שיש למי לפנות ולקבל עצות. הן כבר יקבלו את הקרדיט הראוי בהמשך וכשהספר יצא לעולם.

אני מבטיחה לעדכן אתכם בהמשך המסע המטורף ולספר לכם איך הוא יראה אור.

והנה ציטוט קטן מפרולוג הספר:
"כשהכוכבים בוחרים בשבילנו, כשהמלאכים שומרים עלינו, אין לנו דרך להימלט מהגורל.
כשנפשנו מוצאת את תאומתה היא נאחזת ולא מרפה.
שם, היא יודעת, זה הבית.
לי יש מלאכים ששומרים עלי, עוד לפני שזכרתי על קיומם.
הם הוליכו אותי לעתיד אחר מהגורל שנולדתי לו.
לעתיד בו אני נוכחת."


תחזיקו לי אצבעות.
תודה שהייתם!
רויטל


7 תגובות:

אשמח לקבל תגובות ולדעת מה דעתכם, תודה.