יום ראשון, 10 בפברואר 2013

יום המשפחה בשבילי


מזהירה פוסט כבד....
מרגישה שאני צריכה לספר, להוציא...תכירו אותי קצת מעבר לתמונות היפות בפייסבוק ובבלוג.
תמיד זה נראה לי כמו חולשה לספר על העבר שלי אבל משם צמחתי. זו אני!

זה התחיל בשני הורים...עליזים וצעירים!
צעירים מידי!
יום המשפחה שלי מורכב מאוד. אני באה ממשפחה שדי התפרקה כשהיתי בגיל 18.
גיל שנראה שילד יכול להתמודד בקלות עם משבר כזה, אבל לא! אפילו קשה יותר לפעמים.
אבא שהיה המשענת שלי, האיש שכולנו הסתכלנו אליו ביראת כבוד..או פחד? אבל גם עם הפחד, הערצתי אותו.
אבא עזב את הבית, ונטש את המשפחה להתמודד לבד. מה הביא אותו לכך לא ברור ואני מנסה לא לשפוט.
5 ילדים כשהקטנה בניהם בת 3 והגדול הבכור חייל.
אני כשנייה במשפחה, הרגשתי שנופל עליי נטל כבד. נטל האחריות לאחיותיי הצעירות מאוד ועל אמא שעברה משבר גדול.


עברו המון שנים ועדיין כשאני כותבת הכל כל כך טרי.
לקח לי המון זמן וטיפול ארוך, להבין שזו לא האחריות שלי, שאני גם חלק מהילדים, מהנפגעים במשבר.
האיש שגידל אותי עד גיל 18 לא עזר לי להרגיש ככה, מבחינתו האחריות היתה שלי, הוא נטש ואני ננטשתי אבל זו הייתה אשמתי.

אחרי שנים רבות הבנתי שזהו, אני מוותרת עליו ועל הצורך לקבל אבא. ניסיתי בכל ליבי וכוחי לא לזכור או לדבר עליו.
עם השנים התחתנתי, נולדו ילדיי המקסימים והאיש שלי שהוא ההפך הגמור מאבא שלי, ספג וסופג את כל העומס שסחבתי עם השנים, עם החוסר.

האם מתרגלים לחיות בלי אבא? כן. אבל לא אשקר, זה חסר לי, בכל מיני מצבים בחיים, כשאני רואה בנות גדולות מחבקות את אבא שלהן זה צובט לי אבל התמודדתי.
מה ההשלכות? 
כל פעם מתגלים עוד ועוד.."פאקים" אצלי שאני למדה שהגיעו מהמשבר הגדול בחיי.
כשלמדתי פסיכולוגית ילדים כקורס בלימודי, המורה לקחה אותי הצידה באחד הפעמים ושאלה אותי האם ננטשתי בחיי? אני עם עיניים פעורות לא הבנתי אבל היא הסבירה שההתנהלות שלי עם ילדיי היא של מי שננטשה, מגוננות יתר ולעתים מוגזמת.
בודדתי את עצמי בחברה, אני מוקפת בחומות גבוהות כך שאף אחד לא יוכל לפגוע בי שוב. הפכתי לזאב בודד. אני והמשפחה הקרובה שלי.(מה שלא היה בתור ילדה הייתי מוקפת חברים).
החברים המעטים שיש לי הם כאלה שדואגים לשמור על קשר וליזום- אני לא יוזמת( לימים אני מבינה שזו סוג של הפרעת קשב) .
המשפחה המורחבת לא מאוחדת, אבל משתדלים לשמור על קשר.
אמא שלי, רחוקה ממני אבל תמיד אזכור את מה שהיא עברה במשבר הזה. גם כשיש כעס, יש לה מקום מיוחד בליבי.

מה למדתי מזה?
אני זוכרת סיטואציה כילדה שנדרתי שאת הילדים שלי אני אגדל אחרת, ובכל יום אני משתדלת להיות אמא טובה לילדיי, אמא שנמצאת שם תמיד בשבילם, לעתים יותר מידי :) אבל לומדת לשחרר בכל יום קצת יותר.
אני מנסה להיות יצור יותר חברותי, וזה לא בא לי בקלות. הפחד להיפצע נמצא שם תמיד.
אני עובדת על עצמי ומנסה לסלוח לאבא שלי, שבשנים האחרונות חלה.
בחתונה של אחותי הקטנה הוא הגיע, המפגש היה מבחינתי מפגש סליחה, סלחתי, אין בי כעס, רק עצב של אבדן.
מאחלת לו אריכות ימים ובריאות.

מה הרווחתי?
לא יכולה למצוא הרבה נקודות אור מהמשבר, אבל יש לכל משבר נקודת אור .
בזכות הפייסבוק, נוצרו קשרים עם המשפחה החדשה של אבא שלי, אח שלי שממש לאחרונה התגייס, יצר איתי קשר וסיפר לי על עצמו, ומסתבר שהגנים זה דבר חזק כי יש לנו דברים משותפים.
גם הוא אוהב מוזיקה, שר ומנגן.
הוא מקסים! ואני מאחלת לו ולאחיו חיים טובים, אבא שלי הוא כנראה אבא טוב שלהם, הם משפחה.

יש לי בעל מקסים, שאם הוא יצליח לסבול אותי עוד הרבה, נחזיק מעמד שנים רבות.
ואם לא אז בטוחה שהוא לא יחזור על טעויות שאבא שלי עשה.
אני בטוחה שהוא כרגע קורא ולא מבין מה לעזאזל עבר עלי כשהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה!
וילדיי מלאי אהבה.
אני מלאת מוטיבציה ורצון להפיק את המקסימום בכל מה שאני עושה.
והכי חשוב,  מה שהרווחתי, הוא לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, אני מעריכה כל דבר טוב שקורה בחיי, כל הצלחה, כל אהבה, כל חברה, כל כשרון שבורכתי בו, הכל זה מתנה מבחינתי.

מה אני מאחלת לעצמי?
שהילדים שלי ידעו שאני תמיד שם בשבילם! שיש להם גב, הם לא לבד לעולם!
ומקווה שיום אחד גם אני ארגיש ככה. בתור ילדה של...

מאחלת לכולכם, שתאהבו, שתיהיו שם בשביל האהובים שלכם, וההיפך.
יום משפחה שמח!
רויטל





11 תגובות:

  1. היי רויטל, אמנם אנחנו לא מכירות באופן אישי ואנו חברות פייסבוק, אך ריגשת אותי מאד... ואני מאחלת לך ולמשפחתך חיים טובים ומאושרים יחד. שולחת חיבוק. עינת גורן סמוק

    השבמחק
  2. הקמת לך משפחה קטנה ומקסימה ואין ספק שתשמרי עליה.. יום המשפחה שמח לכם

    השבמחק
  3. לא נוהגת לומר את זה המון בגלל כל האובר שימוש בניסוח הזה אבל באמת שריגשת אותי. חשפת פה את הלב ואני יודעת כמה שזה קשה. בתור מישהי שחוותה משהו דומה מאוד אני רק יכולה להבין וגם לומר שלנסות לא לקחת אישית את הפאקים של ההורים זה תהליך מאוד מאוד קשה. ואי אפשר להגיד שאי פעם הפצע באמת יגליד. אבל מאחלת לך שלפחות המשפחה שאת יוצרת תביא לך נחת. באהבה. צביה

    השבמחק
  4. היי רויטל, רק עכשיו קראתי את הפוסט הזה (משום מה התפספס לי...), מקסים, נוגע מאוד ללב, במיוחד עם כל התובנות שלך לגבי החיים ...מאמינה מהמקום הקטן שלי שהדברים לא קוראים סתם ולא תמיד אנחנו יכולים לדעת למה, אבל בטוח יש לזה רק סיבות טובות...
    באהבה גדולה סיון

    השבמחק
  5. הי רויטל. אנחנו לא מכירות אך אני עוקבת אחריך ואחרי הבלוג. אני גם מבנימינה וממש מתחשק לי לקפוץ אלייך ולתת לך חיבוק גדול. עברתי משהו דומה בגיל 19 ואני מאוד מבינה לליבך. מאחלת לך המשך עשיה פורה והמון אהבה. דנה

    השבמחק
  6. הי רויטל. אנחנו אמנם לא מכירות אישית אך אני עוקבת אחרי הבלוג והעשיה שלך. אני גם מבנימינה וממש מתחשק לי לקפוץ אליך ולתת לך חיבוק גדול. עברתי משהו דומה בגיל 19 ואני מאוד מבינה לליבך. מאחלת לך המשך עשיה פורה ואהבה.

    השבמחק
  7. הי רויטל, גם מרגש וגם עצוב, וגם גורם לרצות לחבק אותך חזק, אז לפחות תהייה לי הזכות לממש! את אשה מאד חזקה, וזה תוצאת לוואי של החיים. להקים משפחה, להפתח לבן אדם אחר, לתת מעצמך, עם הידע שתמיד יש הפתעות בחיים ושינויים, זה לא פשוט בכלל. את יכולה להיות גאה בעצמך! המון שינויים מתחוללים בנו וכך גם בסובבים אותנו, ובהסתכלות לאחור יש המון סליחה, וגם אני סלחתי להורי על המון דברים, על קשיים שהיו, הזכרתי להם את שרצו לשכוח ולהעלים, אבל הייתי חייבת לעצמי, כדי ללמוד לסלוח. מה שטוב הוא שהרבה מהכאב שוקע. הזכרונות לו אבל הכאב הפיזי שוכח. יש לך משפחה מקסימה, ילדים כאלה יפים ובעל שאוהב, ואני מאחלת לך שזה רק ימשיך!

    השבמחק
  8. מרגש לקרוא!
    כל הכבוד לך על הדרך שעשית ואת עושה!!!
    שיהיו לך חיים מאושרים, אמן :-)

    השבמחק
  9. היי רויטל.
    ניכנסתי לבלוג המקסים שלך כיוון שהתעניינתי בסדנאות, נתקלתי בפוסט הזה ופשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות.
    הכאב שלך נקרא בהיר וחד כל כך מתוך האותיות אך במקביל עולה מן המילים הרבה עוצמה. ניכרת הדרך הארוכה והקשה שעברת כעל מנת לבנות לעצמך את המקום המוגן שלך ואת המשפחה הנפלאה שלך. אני לא מכירה אותך אומנם אבל אני ממש שמחה ששיתפת. את מקסימה ואני מקווה יום אחד להגיע לאחת הסדנאות שלך ולחבק אותך חיבוק גדול אפילו שיש לי הרגשה שזה מאד יביך אותך :-) רק טוב. ובכמויות.

    השבמחק
  10. אהובה שלי....
    איך דוקא הפוסט הזה התחבא לו... רק עכשיו קראתי. אני מכירה את הסיפור כי סיפרת לי אותו. אני גם יודעת איזו אשה נהדרת את, כמה נתינה יש בך. אני יודעת איזו אמא נהדרת את. אז כנראה שמצליח לך!!!!
    אוהבת אותך ומחבקת אותך חיבוק גדול, ובקרוב, כשנתראה, תקבלי כמה כמה חיבוקים לא וירטואליים!

    השבמחק
  11. לא יודעת איך פיספסתי את הפוסט הזה, הגעתי אליו מהסיכום שנה.
    כל הכבוד לך על הדרך שעשית ועל ההתמודדות. נשמע לא פשוט ומאוד קשה רגשית... עכשיו אני מעריכה אותך עוד יותר

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות ולדעת מה דעתכם, תודה.