יום רביעי, 27 באפריל 2011

ארנק של פעם

קבלתי מקרן- פרפרים מייל על סדנת ארנקונים שמתקיימת אצלה, באותו הרגע שלחתי מייל אישור השתתפות.
אני כל כך אוהבת את הארנקונים האלו ורציתי מאוד ללמוד להכין אותם.

אחרי כמה שיגועים מצידי וכמעט ביטול בגלל סיבות משפחתיות הצלחתי להגיע ונהניתי כל כך מהסדנא.
קודם כל ההיכרות עם קרן המקסימה שכל כך רציתי להכיר, והיא מתוקה אמיתית, בנוסף למדתי המון מהסדנא.
קיבלתי טיפים, רעיונות ובכלל האוירה היתה מקסימה מקצועית וביתית.

הכנתי שני ארנקים כפי שהובטח:






לקרן נתתי כרטיס תודה על הסבלנות הרבה שגילתה כלפי ועל הסדנא המקסימה.

אני יכולה לומר שהנסיעה הארוכה בלילה היתה שווה.
רויטל.

יום שלישי, 26 באפריל 2011

החלפת חום טורקיז



בקומונה נישה צפונית נערכה החלפה בצבעי חום טורקיז, שני צבעים שאני ממש אוהבת, מיד הצטרפתי.
מי שהוגרלה לקבל ממני היא kemilia .

חקרתי אודות קמיליה והבנתי שהיא כבר בתוך הסקראפ מזמן וממש בתחילת הדרך בתפירה.

אז החלטתי להכין לה משני העולמות שלה וגם שלי,
את הארגונית לשולחן רציתי מאוד להכין לעצמי ואכין לי כזו בקרוב, אבל היא כל כך שימושית לשולחן הסקראפ שנראה לי שכיף יהיה לקבל כזו בהחלפה.

התחלתי לעבוד ואחרי הקמת הבסיס ציפיתי בנייר, השתמשתי בחלק מהדפים של צוריה (החומים) ושילבתי טורקיז.
האמת שכל כך אהבתי את התוצאה שממש התלבטתי אם לעשות לה משהו אחר ולהשאיר לי את הארגונית.


מבט על


צד אחד


צד שני


מאחור


כעת פניתי לעולם התפירה שגם אני די בחיתוליו, והכנתי מבדים מתוקים של חום וטורקיז, תיק איפור חמוד.






לבסוף ניגשתי להכנת הכרטיס, ולא נעים לי להשוויץ אבל נראה לי שאני תופסת את העניין ונהניתי ליצור משהו שכל כך אהבתי , עדין ונעים לעין, משהו שהיתי אוהבת לקבל.



הכנתי לכרטיס מעטפה תואמת ובקרוב העלה סדנה מצולמת להכנת מעטפה דומה, לכל המתחילות בתחום.


ושניהם יחד


אחרי הכל נהניתי לראות את התוצאה אבל בכל זאת היה חסר לי משהו ואז הבנתי ששכחתי את עולם הפימו שגם אותו אני מאוד אוהבת ולומדת והחלטתי להכין לה שרשרת מתליוני וינטאג' שרכשתי מחו"ל.


ובקופסא חומה



הנה כל ההחלפה יחד



הרגשתי שאני מרוצה עטפתי עם קלקר שדואר ישראל לא יפגע באוצר ואני מאוד מקווה שאמיליה אהבה והתרגשה לקבל כפי שאני מאוד התרגשתי ונהניתי להכין.

אני קבלתי מסימוש קומקום מפימו לתלייה בצבעי טורקיז-חום, משגע ומושקע.תודה סימוש!

יום מקסים, רויטל.

יום שישי, 22 באפריל 2011

לוח מודעות - סדנא מצולמת


העליתי בקומונה "המפתח ליצירה" את הסדנא הזו, הנה גם לקוראי הבלוג.

על כל תמונה יש הסברים, מקווה שהכל מספיק ברור (לחיצה על התמונה מגדילה אותה).
תהנו...


















אשמח לראות תוצרים אם החלטתם להכין כזה לוח.
שבת מקסימה,
רויטל.

יום שני, 18 באפריל 2011

חג שמח


רק רציתי לאחל לכולכם ולכל בני ביתכם חג שמח!
רויטל

יום ראשון, 17 באפריל 2011

סלסילת בד- מתנת חג

בסופשבוע האחרון תפרתי מתנת חג, שתי סלסילות בד בשני גדלים שונים.
הצבעים הותאמו לגוונים של ריהוט הבית, שחור,אדום ולבן.

את הקטנה עשיתי לפי הדרכה של מור כץ - גזרה פרטית 22*22 ואת הגדולה תוך ניסוי בלבד עשיתי לפי 30*30.

זו הסלסילה הגדולה

זו הקטנה תוך משחק היפוך הבדים
והנה שתיהן יחד, אחת ליד השניה כדי לראות את הבדלי הגודל.

הכנתי תוספת למילוי, שתי מגבות מטבח עם שילוב הבדים של הסלסילות


שיהיה חג שמח,
רויטל.

יום שישי, 15 באפריל 2011

כרטיס וינטאג'



בקומונה "מקום קטן ליצירה" נערכה החלפה של כרטיסי וינטאג'.

אני די חדשה בתחום ולאחר התלבטות החלטתי שאני הולכת על זה.
מה שלא ידעתי שאת ההחלפה אצטרך לשלוח לאורלי שמיר האלופה בכל הקשור לוינטאג'.

בידיים רועדות ניגשתי לעבודה והתחלתי מנייר שאני אוהבת ומשם זה זרם לכיוון שהיה לי נעים לעין.

לכרטיס הכנתי שק וינטאג' מבד תחרה עם אלמנטים נוספים.
בהחלפה כל אחת נתנה איזה שהוא צ'ופר קטן נוסף.

זהו הכרטיס עם משפט חשוב - spread your wings and fly

את הדף עם הכיתוב קימטתי לפני שיישנתי כדי לתת תחושה ישנה יותר.
תקריב לחותמת שאני מאוד אוהבת
לכרטיס תפרתי שק מתחרה, הנה הוא:

הכרטיס בתוך השק
תקריב לחרוזי הזהב

ומה איתי? אני קבלתי כרטיס וינטאג' מעדיlee המקסימה שלצערי עוד אין לה בלוג.

למי ששם לב לכלוב המדהים, זוהי מתנת יום נישואים מהבעלול.
רציתי כזה המון זמן ובגלל המחיר לא העזתי, והבעל החליט להפתיע אותי...

לכל המתחכמים....זה לא סימבולי:) אני רציתי את הכלוב היפיפה הזה (מעניין מה פרויד היה אומר על זה:)).

והנה קישור לשיר של מריה קארי עם המילים המקסימות שעל הכרטיס:



מקווה שאורלי אוהבת,
רויטל.

יום שלישי, 12 באפריל 2011

סקראפ לילדים - כרטיס לפסח

בתחילת השבוע הגיעו אל קים שתי חברות מתוקות וכולן אוהבות ליצור, הצטרף גם ניר בני כמובן שלא מפספס הזדמנות ליצור.
החלטנו להכין כרטיסי ברכה לחג ופרסתי בפניהם שולחן מלא בכל טוב.
חותמות, ניירות, אלמנטים לקישוט, פרחים, סרטים ואפילו דיו יישון ועוד...

לימדתי אותן מעט טכניקות שלמדתי, איך ליישן, איך לתכנן (עם או בלי סקיצה).

החברה עבדו במרץ, התאימו דפים, גזרו, החתימו , יישנו, ואחרי שהיו מרוצים הדביקו.

תשמעו אני הופתעתי מהרמה שלא תבייש שום סקראפרית מתחילה.

חשוב לציין שניר בן 6 וקצת, והבנות בנות 9.

כאן הם בתהליך:

ועכשיו תראו את התוצרים המתוקים ביותר:

הצעיר בחבורה, ניר בן 6, כתב מאחור בכתב ראי מניר לאמא ואבא

נועה בת 9
שני בת 9
קים בת 9

תודו שעשו עבודה מרשימה.
חג שמח, רויטל.

יום שני, 11 באפריל 2011

יצירה לפסח




השבוע בחוג יצרו הילדים יצירות לשולחן הפסח.
תחילה הכנו מגשים למצות ובשאריות הניילון של הלימינציה הכנו חבקי מפיות.

הסבר על תהליך הכנת המגשים:
גוזרים נייר A4 באורכו לגודל של 20 ס"מ.
גוזרים 4 רצועות של 3 ס"מ כל אחד והרוחב של נייר A4 .

קישוט בטכניקת ניירות המשי:
מרטיבים את הדף הלבן כך שיהיה רטוב אך לא ספוג על מנת שלא יקרע.
מניחים עליו חתיכות ניירות משי לפי הצורך או הרצון.
אחרי שייבש כמעט לחלוטין להסיר את הניירות וקבלנו תמונה מרהיבה.

את הרצועות קשטנו גם במדבקות, פאנצ'ים וחותמות.

הנחנו על ניילון לימינציה את הניירות בצורה כזו:
במרכז הנייר הגדול וסביבו הרצועות במרחק של כחצי ס"מ.

ניילנו במכשיר הלימינציה וגזרנו את שאריות הניילון שנותר.

עכשיו כל שנותר הוא לגזור את הפינות באלכסון ולשדך אחד לשני.
מומלץ לקפל היטב את הדפנות כלפי הדף לפני השידוך וכך נוצר המגש.

והנה התוצרים:


ברצועות הניילון שנותרו כשאריות, השתמשנו להכנת חבקי מפיות:
ליפפנו בצורת גליל שידכנו, עם דבק דו"צ הדבקנו אלמנטים קישוטיים וסביב דבקיות.
והנה החבקים המתוקים:



שיהיה חג שמח,
רויטל.

יום שישי, 8 באפריל 2011

מתנה למחנכות


אולי בגלל שאני גננת, חשוב לי לתת משהו לגננת/מורה של ילדיי בחגים, לא בגלל המתנה אלא להראות שאנו מעריכים את העבודה ושאנו חושבים עליהם.

השנה זו השנה הראשונה בה אני מכינה את המתנות בעצמי והכנתי לכל אחת נרתיק דומה אך שונה לפלאפון שהוא גם מחזיק מפתחות.
העבודה עדיין לא נקייה אבל אני לומדת ואת הגזרה הכנתי לבד תוך צפייה בתמונות ברשת של דברים דומים.
היו כמה ניסיונות ובסוף מצאתי את הדרך הנכונה לעשות אותם.

אז הנה הם כל אחת בנפרד:



והנה כל השלושה יחד, לכל אחד כיס קדמי שיכולים המפתחות להיכנס אליו וגדול לפלאפון.


מקווה שאהבו.
שיהיה חג שמח לכולם!
רויטל

יום ראשון, 3 באפריל 2011

14 שנים!!!!

אתמול אני והבעלול חגגנו יום נישואים 14.

זה התחיל לפני 21 שנים..כן כן לא התבלבלתי.
נערה חמודה (חתיכה יש לציין) ועליזה חיפשה עבודה לפני גיוסה לצבא.
לאחר חיפושים הגיעה הנערה לראיון עבודה אצל בחור צעיר עם חיוך מתוק ועיניים כובשות.
עוד באותו הרגע נוצר הקליק , הנערה ידעה מיד שזה האיש שלה!

הבחור שהגיע מרחוק לא ידע למה הוא נכנס ונשבה בקסמיה של הנערה , שידעה בדיוק מה היא רוצה.
הנערה התקבלה באהבה גדולה במשפחת הבחור והפכה מיד לחלק מהמשפחה, ומאז דרכיהם לא נפרדו.

זה הסיפור שלנו בגדול.
ואם להיכנס לפרטים, אז כמו כל זוג ידענו עליות ומורדות, הגשמנו חלומות וחווינו חוויות טובות ופחות טובות.
את הטיול למזרח הצלחנו להגשים ממש לפני הכניסה למערבולת הילדים ובטוחה שנצליח להגשים את הטיולים המתוכננים הבאים.

יצרנו יחד את היצירה הכי שווה בעולם, שלושה ילדים מדהימים.
חווינו שמחה ועצב, כאב ושלווה ועברנו את הכל יחד.

גם כשצריך היה להלחם על הזוגיות עשינו זאת יחד, גם כשהיא נשכחה בתוך השגרה הצלחנו לרומם אותה יחד.

למרות חווית האבל הקשה שעברנו השנה, תנסה לראות את מה שנשאר ואת מה שיש לנו וכך נצליח להתאושש .

למרות שלפעמים זה נדמה לך שלא , אני אוהבת אותך מאוד.
אין ספק שאנחנו משתלבים נהדר ומשלימים אחד את השני.

בעל יקר שלי, מאחלת לנו שנים רבות טובות ומאושרות, שיתגשמו כל חלומותינו, שנמשיך לאהוב לשמוח ולהתרגש כל פעם מחדש.


אוהבת , רויטל.

תלאות הבנטו שלי

ביום חמישי האחרון נפגשנו לסדנא להכנת תיק בנטו דרך פורום טכסטיל וליבוד.
העבירה את הסדנא יאמה המקסימה והסבלנית ואירחה אותנו אורית בקריות.

זה היה אמור להיות עוד ערב מקסים בו אפגוש חברות חדשות וכאלה שכבר פגשתי אבל הערב התחיל לא ממש טוב.
זה התחיל בתחנת הדלק ...לתדלק את האוטו טנק מלא לוקח המון זמן במיוחד כשצריך להמתין שתתפנה עמדה.

יצאתי כשעה לפני הזמן עם מחשבה של 15 דקות נוספות למקרה של פקקון.

מישהו ממש לא רצה שאגיע ובעקבות תאונה ביגור המתנתי בפקק כ40 דקות כמעט ללא תזוזה מצומת העמקים.
בגל-גל"צ שמעתי דיווחים על התאונה ושלוקח שעה להמתין בפקק...אני בלחץ נוראי הרמתי טלפונים להודיע על האיחור ולשמחתי הבנות החלו לעבוד אחרי חצי שעה מתחילת המפגש מה שנתן לי עוד צ'אנס להכנס לתהליך.

רצתי פנימה עם שלפוחית זועקת (דווקא ביום הזה החלטתי לשתות המון).

הבנות קבלו אותי כל כך יפה, עזרו לי להתמקם ולהתחיל בתפירת התיק.
העבודה על התיק רצה מהר ואחרי כמה שלבים הסתבר שטעיתי בגזירה והיתי צריכה להקטין את התיק במעט, יאמר לזכותה של יאמה שכל הזמן מצאה פתרונות יצירתיים לפשלות שלי.

אז אם אתם חושבים שהתלאות נגמרו כאן אז מצפה לכם הפתעה.
בסוף הערב בסביבות 1 בלילה התקפלו הבנות ואני עם יאמה ממהרות לסיים עוד שלב על מנת שאוכל להמשיך לבד בבית, נפרדתי מכולן וקמתי אחרי שכולן הלכו להתארגן.
הודיתי לאורית המקסימה וחיפשתי את המפתחות בתיק.......?????בצרור חוץ ממפתחות המכונית יש את מפתחות הסטודיו היחידים שלי.

כן חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי ו...שוב חיפשתי ואין זכר למפתחות!!!
אני אורית ובעלה התחלנו לחפור בספות, להזיז רהיטים לרוקן 3 פעמים את תכולת התיק שלי, עם פנס לבדוק אולי בגלל המהירות שכחתי להוציא מהאוטו(האוטו ננעל מעצמו לאחר מס' דקות), ועוד ועוד...

השעה כבר הייתה קרוב ל3 לפנות בוקר תוך טלפונים לשולמית המקסימה שדואגת ושיחות עם בעלי על פתרונות ובקיצור הלילה הזה לא רצה להיגמר!
חנוקה מלעצור את הדמעות שמאיימות לפרוץ, החלטתי על מונית.

אחרי שהזמנתי מונית שתיקח אותי לבנימינה (250 ש"ח) הגיעו הבנות של אורית שהציעו שאסע ברכבת, איך לא חשבתי על זה? ככה זה כשגמורים מעייפות ונמצאים בלחץ.

המונית לקחה אותי לרכבת וב 3.20 יצאתי לכיוון בנימינה.

מנקרת את דרכי הביתה, תוך שיחה עם אשה נחמדה שפגשתי ברכבת ומשום מה עם כל התלאות והקשיים פתאום ראיתי את הדברים החיוביים, איך אשה שאני לא מכירה, מקשיבה לי ומספרת לי על חייה, איך היא מעירה אותי כשאבדתי את ההכרה בדיוק לפני בנימינה (ככה זה כשהתינוק לא נותן לי לישון לילה קודם ואת הלילה הבא מעבירים בחיפושי מפתחות).

למזלי קמתי בזמן בזכות אותה אשה וירדתי בבנימינה בקור עם מכונת תפירה ביד רצה לתחנת המוניות...ו...אין כלום! סגור!

לאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בדיוק כשחשבתי שמזלי משתנה לטובה , התחלתי לחשוב איך אני הולכת חצי שעה ברגל עם מכונת התפירה ובקור הזה?
ואז הגיעה אשה אחרת , שיצאה גם היא מהרכבת, שאלתי אם היא יודעת מתי המוניות מתחילות את עבודתן והיא תוך פיהוק ענקי מציעה לקחת אותי כשהיא לא בכיוון בכלל.
קפצתי על ההצעה בלי להסס והיא לקחה אותי עד לבית.

לאיש שלי לא היה כוח אפילו לדבר ואמר לי לילה טוב...(הוא לא ישן עד שהגעתי).
זהו הלילה נגמר, כמעט...ואז גיא התינוק מתעורר בבכי ואני עם עיניים מזוגגות נותנת לו בקבוק שרק יתן לי לישון את השעה שנשארה לי.

בבוקר האיש שלי מתארגן עם חבר לנסוע לקריות עם מפתחות רזרביים להביא את המכונית וממש לפני שהוא יוצא לדרך מקבל הוא טלפון מאורית המקסימה שנמצאו המפתחות, והסתבר שהמפתחות נפלו לתוך תיק של אחת הבנות שגרה רחוק מאוד והיא שמה לב רק בבוקר למה שקרה.
האוטו חזר הביתה בשלום ועכשיו יש לאיש שלי עוד משהו לרדת עליי.

ומה יצא מהיום המעצבן הזה שבסופו הבנתי שהדברים יכולים להראות אחרת ושיש אנשים נחמדים במדינה שלנו.
פגשתי כמה בנות מקסימות בסדנא (חדשות וותיקות), ולמדתי דברים חדשים.

וזהו התיק שלי...
בחרתי לעשות את הגדול שאוכל לסחוב את הדברים של גיא בתיק, ובכלל אני מעדיפה תיקים גדולים.



זהו, מקווה שאתם ישנתם טוב יותר,
וזכרו, אנשים טובים באמצע הדרך.
רויטל.

יום שישי, 1 באפריל 2011

מתנה לגיסתי האהובה

.
ממש לא מזמן חגגה גיסתי יום הולדת ומאז לא הצלחנו להיפגש.
מחר סופסוף ניפגש ולכן אני מעלה כעת את הפוסט.

זו השנה הראשונה בה אני משתדלת להכין את המתנות למי שאני אוהבת ולא לקנות, להשקיע ולהזיע את אהבתי במתנה.

אז לאחר מחשבה רבה, רציתי להכין למ. משהו שקשור במרכז עולמה, המשפחה האהובה שלה.
החלטתי לעצב בית עץ שיכיל את התמונות של המשפחה עם אלמנטים נוספים, טישטשתי את תמונות הפנים כי טרם שאלתי .




בנוסף רציתי להכין לה תכשיט עם תליונים שקניתי באי ביי, וזו השרשרת שמשום מה מסרבת להצטלם כראוי:


הכרטיס שיצורף למתנה, מי שבקבוצה "יוצרות בנשמה" כבר ראתה, וזו התמונה למי שלא.


מקווה שאהבתם,
רויטל.